כללי
1. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם נטען כי בתאריך 3.7.08 בסמוך לשעה 10:16 הוא נהג ברכב מסוג טויוטה קורולה מספר רישוי 5894109 (להלן:"הרכב") בכביש 358 מכיוון להב לכיוון שומריה והסיע בו ארבעה תושבי הרשות הפלסטינית ששהו בישראל שלא כחוק. שוטרים שסיירו במקום בשתי ניידות בעלות סימני זיהוי משטרתיים הבחינו ברכב והורו לו לעצור. הנאשם לא שעה לקריאת השוטרים והמשיך בנסיעתו. בשלב מסוים, הנאשם עצר את הרכב והשבח"ים שהיו בו יצאו ממנו ונמלטו. ניידת הגיעה לרכב ועצרה במקביל לו והשוטר שישב לצד הנהג הורה לנאשם להישאר במקום. הנאשם האיץ את הרכב ונמלט מהשוטרים והשוטרים רדפו אחריו. במהלך המרדף הנאשם נסע, במספר הזדמנויות, בצורה שסיכנה כלי רכב אחרים. בהמשך, הנאשם נכנס לישוב לקיה ונסע שם בפראות, כשהוא מסכן ילדים שהלכו על הכביש. הניידת נסעה בעקבותיו. בשלב מסוים הגיעה הניידת למקום בו היה מתוח מוט ברזל שלא איפשר לה לעבור והנאשם עבר ברכבו את המחסום וחמק מהשוטרים. הוא החנה את הרכב בחצר בית משפחת אבו מחארב, כיבה את המנוע, נעל את הרכב והלך. לאחר מכן ביקש מחברו שיסיעו לבאר שבע על מנת להתייצב בלשכת העבודה וליצור לעצמו אליבי, וכך היה. בהמשך היום, הגיע הנאשם לתחנת משטרת העיירות ואמר כי רכבו נלקח מביתו.
2. על רקע האמור, הואשם הנאשם בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, הסעת שב"חים, לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 ומסירת הודעה כוזבת, לפי סעיף 243 לחוק העונשין.
בתום שמיעת הראיות הודיעה התביעה כי היא חוזרת בה מהאישום של מסירת הודעה כוזבת.
3. בבית המשפט הכחיש הנאשם את המיוחס לו וטען כי הרכב אמנם שייך לו - הוא רכש אותו מספר ימים לפני ה 3.7.08 וטרם רשם אותו על שמו - אולם בתאריך 2.7.08 בשעות הערב הוא מסר אותו לקרוב משפחתו - איברהים אבו מחרב, המתגורר בלקיה, שביקש אותו ממנו, ובזמן הרלוונטי הרכב לא היה ברשותו והוא לא נהג בו.
4. הנאשם הגיע לתחנת משטרת העיירות כשעה וחצי לאחר שהסתיים המרדף. הוא מסר את הודעתו הראשונה - ת/12, באותו יום בשעה 13:57. כבר בהודעה זו מסר (עמ' 3, מש' 46) כי ערב קודם, בן דודו איברהים אבומחרב ביקש ממנו את הרכב כדי לנסוע אתו לבאר שבע שם הוא מבצע עבודות שירות והוא נתן לו אותו, וכי בזמן האירוע הרכב לא היה ברשותו של הנאשם והוא לא נהג בו.
בהודעה שמסר למחרת - ת/13, נשאל הנאשם כיצד ניתן לאתר את איברהים והשיב כי איברהים גר בלקיה בשכונה 6, במרחק של 150 מטר מביתו, ושניתן להגיע לביתו של איברהים ולבקש אותו.
5. הפרטים שהיו בידי המשטרה על איברהים - היותו עובד שירות באותה עת, כתובתו - שנמסרה ע"י הנאשם, והמקום בו חנה הרכב אחרי המרדף, שהיה ידוע לשוטרים - הספיקו לאיתורו של איברהים. אולם, המשטרה לא עשתה את הנחוץ כדי להגיע אליו ולחוקרו. היא לא בדקה עם הממונה על עבודות השירות אודותיו (עמ' 24 מש' 10) והנסיון הבודד לאתרו במקום מגוריו לא מוצה משום שלטענת החוקר אטון, תושבי המקום לא סייעו לו בכך.
6. איברהים אבו מחרב העיד במשפט, מטעם הנאשם. הוא אישר (עמ' 11 בדיון מיום 8.7.10) כי בערב שלפני היום בו הנאשם נעצר, הוא ביקש ממנו את הרכב כדי להגיע לבאר שבע לעבודת השירות שלו, והנאשם מסר לו את מפתחות הרכב והשאיר לו את הרכב. אך טען, כי בבוקר, הוא לא מצא את מפתחות הרכב ונסע לבאר שבע בדרך אחרת ולא השתמש ברכב.
7. התביעה מבססת את גרסתה על הראיות הבאות:
· הרכב, הוא הרכב שהיה מעורב באירועים המתוארים בכתב האישום;
· הנאשם הוא בעליו של הרכב;
· שני שוטרי הניידת שרדפו אחרי הרכב, זיהו את הנאשם כמי שנהג בו במהלך המרדף;
· בית משפחת אבו מחרב, לידו חנה הרכב אחרי המרדף, נמצא לא רחוק מבית הנאשם;
· בזמן הרלוונטי היה תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר על תנאי על הסעת שבחי"ם ועל כן היה לנאשם מניע לברוח מהשוטרים.
8. גרסת הנאשם במשטרה ובבית המשפט מעמידה על הפרק את האפשרות שאיברהים הוא זה שנהג ברכב בזמן המרדף.
על רקע גרסת הנאשם, כמתואר, הראיה העיקרית המסבכת אותו היא זיהויו על ידי השוטרים שהשתתפו במרדף, כמי שנהג ברכב. העובדה שהרכב אחריו התנהל המרדף שייך לנאשם, אינה מפלילה אותו, שכן, גרסתו היא שערב קודם הוא מסר אותו לאיברהים. מאותה סיבה, גם העובדה שלאחר המרדף הרכב חנה ליד ביתו של איברהים - הנמצא כ 150 מטר מביתו של הנאשם, אינה מפלילה את הנאשם דווקא. גם העובדה שבאותו זמן היה תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר על תנאי על הסעת שבחי"ם, אינה מפלילה אותו. ראשית, עצם הימצאות שבחי"ם ברכב, בלי קשר לשאלה אם לנהג יש מאסר על תנאי או לא, יכולה להסביר את הבריחה מהשוטרים. דבר יום ביומו הוא שאנשים המסיעים שבחי"ם מנסים להתחמק מהמשטרה, גם כשלא תלוי ועומד נגדם מאסר על תנאי. שנית, גם נגד איברהים היה תלוי באותה עת מאסר על תנאי על הסעת שבחי"ם (ראה נ/1).
בסופו של דבר, שאלת זיהוי הנאשם כנהג הרכב, היא שתכריע.
דיון והכרעה